בן ישעיהו וחנה. נולד ביום כ' בתמוז תרפ"ח (9.7.1928) בתל-אביב. ההורים הם מראשוני שכונת בורוכוב המורחבת, שהיא כיום גבעתיים. דוב סיים את לימודיו היסודיים בבית-החינוך בשכונת בורוכוב ולאחר-מכן עבר לבית-הספר התיכון "אוהל-שם" ברמת-גן וסיים בו את הלימודים. בשנות 1946-1948 שירת כנוטר במשטרת הישובים העבריים. גויס לצה"ל בינואר 1948 והשתתף במלחמת-הקוממיות. למד במכון למדעי-המזרח (בפקולטה למדעי-הרוח) של האוניברסיטה העברית בירושלים. תמיד אהב לסייר בארץ והיה מארגן מסעות סטודנטים לנגב. במסגרת לימודיו האוניברסיטאיים ניגש לבחינות-פרס מטעם משרד-החוץ, שנקבע לעידוד התלמידים המצטיינים במכון למדעי-המזרח, והיה הראשון לזכות בו בשנת 1950-1951. ביום ט"ז בסיון תשי"א (20.6.1951), בהיותו במילואים, נפל בקרב בסביבות ירושלים והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.